זהרה שץ (1916–1999)
זהרה שץ הייתה פסלת ישראלית, כלת פרס ישראל לציור ופיסול. בתו של מייסד "בצלאל", בוריס שץ.
נולדה לד"ר אולגה פבזנר-שץ ופרופ' בוריס שץ, מייסד "בצלאל". את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית בירושלים סיימה ב-1933 והמשיכה בלימודי אמנות באקדמיה גראנד שומיאר בפריז. בשנת 1937 השתתפה בעיצוב הביתן הארצישראלי בתערוכה העולמית שם. ב-1938 הצטרפה לאחיה בצלאל בקליפורניה, והתגוררה בארצות הברית עד שנת 1951.
ב-1960 עזבה לקליפורניה ונישאה לפסל והצייר אליוט פרנסיס סנדו, אותו הכירה בלוס-אנג'לס עוד בראשית שנות הארבעים. התגוררה ויצרה בארצות הברית עד פטירת בעלה ב-1978, שבעקבותיה שבה לירושלים. במקביל לפעילותה בשטחי אמנות שונים, עסקה גם בהוראת האמנות בישראל ובארצות הברית, הייתה יועצת לעיצוב תעשייתי במשרד המסחר והתעשייה.
הציגה בתערוכות יחיד רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן במוזיאון תל אביב לאמנות, בבית האמנים בירושלים ובמוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות בעולם.
בין עבודותיה המייצגות: עבודות חדשניות בפרספקס, תחריטים, תכשיטים, עטיפות לספרים, קירות מסך למוסדות ציבור ומסעדות, פנלים וקירות באוניית צים שלום, תשמישי קדושה, פסלים בתנועה (מוביילים), דלתות ושערים, ציורי שמן ופיסול סביבתי. הן הוצגו במקומות רבים בארץ ובעולם.
זכתה בפרסים רבים: פרס דיזנגוף לאמנות, פרס 'יד ושם', פרס המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ופרס הזהב בטריאנלה מילאנו. בשנת 1955 הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור ופיסול.
זהרה שץ, האחרונה בשושלת שץ, נפטרה ב-1999 בירושלים. נטמנה בהר המנוחות.
זהרה שץ (1916–1999)
זהרה שץ הייתה פסלת ישראלית, כלת פרס ישראל לציור ופיסול. בתו של מייסד "בצלאל", בוריס שץ.
נולדה לד"ר אולגה פבזנר-שץ ופרופ' בוריס שץ, מייסד "בצלאל". את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית בירושלים סיימה ב-1933 והמשיכה בלימודי אמנות באקדמיה גראנד שומיאר בפריז. בשנת 1937 השתתפה בעיצוב הביתן הארצישראלי בתערוכה העולמית שם. ב-1938 הצטרפה לאחיה בצלאל בקליפורניה, והתגוררה בארצות הברית עד שנת 1951.
ב-1960 עזבה לקליפורניה ונישאה לפסל והצייר אליוט פרנסיס סנדו, אותו הכירה בלוס-אנג'לס עוד בראשית שנות הארבעים. התגוררה ויצרה בארצות הברית עד פטירת בעלה ב-1978, שבעקבותיה שבה לירושלים. במקביל לפעילותה בשטחי אמנות שונים, עסקה גם בהוראת האמנות בישראל ובארצות הברית, הייתה יועצת לעיצוב תעשייתי במשרד המסחר והתעשייה.
הציגה בתערוכות יחיד רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן במוזיאון תל אביב לאמנות, בבית האמנים בירושלים ובמוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות בעולם.
בין עבודותיה המייצגות: עבודות חדשניות בפרספקס, תחריטים, תכשיטים, עטיפות לספרים, קירות מסך למוסדות ציבור ומסעדות, פנלים וקירות באוניית צים שלום, תשמישי קדושה, פסלים בתנועה (מוביילים), דלתות ושערים, ציורי שמן ופיסול סביבתי. הן הוצגו במקומות רבים בארץ ובעולם.
זכתה בפרסים רבים: פרס דיזנגוף לאמנות, פרס 'יד ושם', פרס המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ופרס הזהב בטריאנלה מילאנו. בשנת 1955 הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור ופיסול.
זהרה שץ, האחרונה בשושלת שץ, נפטרה ב-1999 בירושלים. נטמנה בהר המנוחות.